33.2 C
Ness Ziona
יום שני, מאי 20, 2024

מגדל בבל בתקווה-הטור השבועי של צח אוריין

חובה לקרוא

הכרוניקה של צח אוריין

טור חדש של כתב התרבות והפנאי שלנו, צח אוריין, המשתף אתכם באירועים החשובים, המעניינים או המיוחדים בהם הוא השתתף בשבוע החולף….

מגדל בבל בתקווה

הרבה דברים מרגשים, מסקרנים ומיוחדים קורים בסטודיו למשחק יורם לוינשטיין בשכונת התקווה בתל אביב. ייחודית מכולם היא כנראה הפעילות הקהילתית של הסטודיו, שמנהל בוגר הסטודיו חליל יצחק) מחזור שנת 2000).

בין הציטוט "אי אפשר ללמד אדם דבר, ניתן רק לעזור לו לגלות זאת בעצמו" של גליליאו גליליי לציטוט "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו" של הרב קרליבך נשענת, כך נראה לי, כל האג'נדה של הסטודיו, שדורש מכל תלמידיו, כחלק מהכשרתם כשחקנים, לקחת חלק באחת מ-18 קבוצות שונות בקהילה, ובניהן קבוצות של ילדים ונוער בסיכון או עם צרכים מיוחדים, בני נוער הלוקים בהפרעות נפשיות, נוער בסיכון מהמגזר הדתי, בתי ספר יסודיים בשכונה  עיוורים וכבדי ראייה קשישים וקבוצות דומות אחרות, והתוצאות מדהימות ומאפשרות לרבים לממש את עצמם ולקבל כלים וסיכוי טוב יותר להצליח בחיים.

במסגרת זו נערך הערב בסטודיו אירוע פרפורמנס חד פעמי, מגדל בבל, בהשתתפות תלמידי שנה  א' של הסטודיו, נוער השכונה ושחקנים צעירים מארגון offener Kunstvereins Potsdam E.v מגרמניה. חברי הפרויקט עבדו בחמש סדנאות שונות ומגדל בבל הוא שילוב התוצרים של כל אותן סדנאות. מטרת הפרויקט הניסיוני של התיאטרון הגרמני-ישראלי הזה היה לחקור הדמיון ואת השוני בין בני אדם לצד הגיוון התרבותי וההכלה של השונה, וגם אם התוצאה היתה לעיתים אמניות הבמה במיטבן ולעיתים נאמבר בוסרי, התהליך שעברו משתתפיו הוא לב העניין, ואי אפשר היה לפספס את הסיפוק העצום שלהם בסוף המופע. וזה מרגש כל פעם מחדש….

המשתתפים במגדל בבל (מישראל):

אפיק וקסברג, גפן לי רוזוב, הגר נחמיאס, טל בן פרז, מג'ד בכרי, מעיין גרינפלד, נווה אסולין, ניב מנצור, שחר שפק, שירה מורביה, אגם אברהם, לירז דרוויש, עייש

(גילוי נאות: הכותב הוא חבר הוועד המנהל של הסטודיו)

צילום: צח אוריין

גיחה למוזיאון "א גרוייסע מציאה"

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" את זה כבר אמר וכתב סופר הילדים המהולל ד"ר סוס, אז גם אנחנו יצאנו ארבעתנו, שוב, והפעם הכיוון: נצרת.

בלי תכנון מוקדם, כשאנחנו גומעים את מרחבי עמק יזרעאל, נזכרנו בהמלצה על מקום שונה ומיוחד המשלב נוסטלגית, הומור והנאה: מוזיאון "א גרוייסע מציאה" בקיבוץ יפעת.בלי לחשוב פעמיים לקחנו שמאלה בכביש שמוביל לקיבוץ יפעת (בדרך עוד ניסינו להתקשר ולבדוק, האם בכלל פתוח ואם אפשר להפתיע, סתם כך. אי אפשר ולא מומלץ) אך מכיוון שלא ענו לנו "לקחנו את הסיכון" ומצאנו עצמנו דופקים בהיסוס על הדלת של בית, שאכן התגלה כמקום נפלא.

המוזיאון "א גרוייסע מציאה" שהקים דרור ברק  -טיפוס מיוחד כשלעצמו – הוא לא רק מפעל חיים של ברק אלא חוויה נוסטלגית ולעיתים אף מרגשת עם אוסף אדיר של מאות רבות של חפצים בטעם של פעם. הסיור של ברק יעביר אתכם בין תשע "תחנות" שונות ויחזיר אתכם בלהט עצום לימים שלפני קום המדינה. מחפצים ונשקים של ארגון ההגנה, סליקים שהיו נדרשים בתקופת המנדט, בונקר, בית מלאכה, עמדת כביסה ידנית של גב' פלדמן, מטבח עם מותגים מפעם ושלל אלמנטים דומים נוספים. המשותף לכולם: רק חפצים ארץ ישראלים, שיוצרו כאן או היו בשימוש בארץ ישראל.

א גרוייסע מציאה-צילום: צח אוריין

ברק גדוש בהתלהבות מדבקת, עם צורך חינני בחיבוק מהקהל ולצד פעלולים טכניים בסיסים אך יצירתיים שהוא רקח בעצמו והתוצאה מפתיעה במיוחד,  קסם והנאה גם לילדים וגם למבוגרים.

במקרה שלנו, שימור, זיכרון ונוסטלגיה, זה אני. דמיון וצחוקים, זה איתמר. תיאטרון ומשחק זה נדב, וכל השאר זה מיקה כך שכל אחד מאיתנו התחבר לביקור בדרכו (נדב פזל גם לחוות הסוסים הסמוכה ובית הספר לרכיבה הפעיל בקיבוץ). אני משוכנע כי מעבר להנאה, הילדים למדו דבר או שניים שהם כלל לא ידעו על עידן קדום, טרום בראול סטארס או מיינקראפט, וזו כבר "מציאה" גדולה!

(אני אחזור למקום ולו בכדי לשמוע את הסיפורים שדרור ברק מספר בסיורים של גרסת המבוגרים, בהן הוא מספר על עברו ועל משפחתו ברמת גן, על סבא אריה זילברמן על חלקו בשם של רחוב צל הגבעה…)

רחוב הגיתות, יפעת

טלפון: 052-804-8222

דני רובס מרגש

את השיר ״מחר הוא יחזור״ כתב הזמר והיוצר דני רובס על אחיו, יואב ז״ל, שנפטר ממחלה במהלך שירותו הצבאי בזמן מלחמת לבנון. בשנים הראשונות לאחר האירוע הטראגי רובס התקשה לבצע אותו בעצמו. במהלך החג ביצע רובס את השיר בסיום המופע האינטימי שלו בקיבוץ מגידו ולא השאיר איש אדיש.

עכשיו הכל נרגע, כל הטור המיוגע

משתחרר מהחגור, מתקלף מהמדים

רחוק בערפל, איזה כלב מיילל

ומעבר לגבעות קו האופק מאדים

עמוד האוהל נע שם עמוק בשק שינה

הוא שוכב עיניו פקוחות מקשיב לבוקר שנעור

יש שקט באויר, הוא חושב קולות של עיר

ומחר הוא יחזור

לאורך המסע בכל מה שהוא עשה

הוא ספר את השעות בשבילים הכי קשים

איך ירוץ במדרגות אל ריח של עוגות

אל האור בחדרים, אל שלווה של יום שישי

ליד המדורה יש קפה על הכירה

עוד מעט הוא יתעורר מעט קרוב יותר לעיר

באדמה אין ריח מלחמה

רק עשב בר מכה בסלע שורשים

מעליו טיפות רכות של סתיו,

הכל ממשיך לנוע מסודר וממשי

היא בטח ישנה באותה דירה קטנה

ששכרו ליד הים כשהכל ממש התחיל

אולי היא לאיטה מתעוררת במיטה

או יוצאת אל הרחוב אבודה בתוך מעיל

ואם היא רק תרצה, הוא יסביר היא תתרצה

ואולי אם הוא יופיע בדלתה יהיה כמו אז

באדמה אין ריח מלחמה…

עכשיו הכל נרגע, יד באוהל בו נגעה

הוא נעור בבת אחת קם אל תוך ההמולה

רחוק בערפל איזה כלב מיילל

ומעבר לגבעות עוד יום חדש עלה.

עכשיו הכל נרגע, כל הטור המיוגע

משתחרר מהחגור, מתקלף מהמדים

רחוק בערפל, איזה כלב מיילל

ומעבר לגבעות קו האופק מאדים

עמוד האוהל נע שם עמוק בשק שינה

הוא שוכב עיניו פקוחות מקשיב לבוקר שנעור

יש שקט באויר, הוא חושב קולות של עיר

ומחר הוא יחזור

לאורך המסע בכל מה שהוא עשה

הוא ספר את השעות בשבילים הכי קשים

איך ירוץ במדרגות אל ריח של עוגות

אל האור בחדרים, אל שלווה של יום שישי

ליד המדורה יש קפה על הכירה

עוד מעט הוא יתעורר מעט קרוב יותר לעיר

באדמה אין ריח מלחמה

רק עשב בר מכה בסלע שורשים

מעליו טיפות רכות של סתיו,

הכל ממשיך לנוע מסודר וממשי

היא בטח ישנה באותה דירה קטנה

ששכרו ליד הים כשהכל ממש התחיל

אולי היא לאיטה מתעוררת במיטה

או יוצאת אל הרחוב אבודה בתוך מעיל

ואם היא רק תרצה, הוא יסביר היא תתרצה

ואולי אם הוא יופיע בדלתה יהיה כמו אז

באדמה אין ריח מלחמה…

עכשיו הכל נרגע, יד באוהל בו נגעה

הוא נעור בבת אחת קם אל תוך ההמולה

רחוק בערפל איזה כלב מיילל

ומעבר לגבעות עוד יום חדש עלה.

עכשיו הכל נרגע, כל הטור המיוגע

משתחרר מהחגור, מתקלף מהמדים

רחוק בערפל, איזה כלב מיילל

ומעבר לגבעות קו האופק מאדים

עמוד האוהל נע שם עמוק בשק שינה

הוא שוכב עיניו פקוחות מקשיב לבוקר שנעור

יש שקט באויר, הוא חושב קולות של עיר

ומחר הוא יחזור

לאורך המסע בכל מה שהוא עשה

הוא ספר את השעות בשבילים הכי קשים

איך ירוץ במדרגות אל ריח של עוגות

אל האור בחדרים, אל שלווה של יום שישי

ליד המדורה יש קפה על הכירה

עוד מעט הוא יתעורר מעט קרוב יותר לעיר

באדמה אין ריח מלחמה

רק עשב בר מכה בסלע שורשים

מעליו טיפות רכות של סתיו,

הכל ממשיך לנוע מסודר וממשי

היא בטח ישנה באותה דירה קטנה

ששכרו ליד הים כשהכל ממש התחיל

אולי היא לאיטה מתעוררת במיטה

או יוצאת אל הרחוב אבודה בתוך מעיל

ואם היא רק תרצה, הוא יסביר היא תתרצה

ואולי אם הוא יופיע בדלתה יהיה כמו אז

באדמה אין ריח מלחמה…

עכשיו הכל נרגע, יד באוהל בו נגעה

הוא נעור בבת אחת קם אל תוך ההמולה

רחוק בערפל איזה כלב מיילל

ומעבר לגבעות עוד יום חדש עלה.

0 0 votes
Article Rating
- פרסומת -spot_img

כתבות נוספות

Subscribe
Notify of
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
- פרסומת -spot_img

חדשות אחרונות

0
Would love your thoughts, please comment.x
דילוג לתוכן