26.1 C
Ness Ziona
יום שישי, אוקטובר 22, 2021

ביקורת: צח אוריין יצא להתרשם מהמופע "אושיק לוי מחוגי הזמן" בפסטיבל המוסיקה ראשון לציון שנפתח אתמול

חובה לקרוא

פסטיבל המוזיקה המסורתי והגדול של ראשון לציון בסוכות חזר לפעילות לשמחת רבים, ומתקיים מאתמול (שלישי) ובמהלך חג הסוכות בכמה לוקיישנים שונים בעיר כמו לייב פארק ראשון לציון והיכל התרבות. גם השנה מתהדר הפסטיבל הוותיק בשפע מרשים של מופעים ושיתופי פעולה בין אמנים מובילים, אתמול נערך אחד המסקרנים והמבטיחים שבהם: אושיק לוי מחוגי הזמן – 60 שנות יצירה מיתולוגית.

אחרי שנים ארוכות נגמל לוי בן ה-77 מהסיגריות ואט אט הסאונד הייחודי שלו, עם קול שמצליח לרגש ולבעוט לך ישר ללב ולנשמה כמעט בכל שיר שלו, עשה סיבוב וחזר כמעט למקור. לוי חזר נלהב לבמה.

ערב הצדעה לזמר, שהפך לאורך השנים לחלק משמעותי מפסקול חיינו, הוא רעיון מבורך ובתזמון טוב. אבל משהו בערב לכבודו של לוי, שכל האלבומים שלו הופקו בהקפדה, לא היה מוקפד ומופק כראוי, וחבל. זה מתחיל בבחירת השירים לערב שכותרתו "מחוגי הזמן" ונפתח עם הקלאסיקה המפוארת בלדה לשוטר. זה ממשיך בבחירת שירים לאמנים שהגיעו להצדיע ללוי  – אסף אמדורסקי, ברי סחרוף, ריקי גל, רבקה מיכאלי וגם המלחין נפתלי אלטר, שבירך רגע לפני בקטע וידאו שהוקלט מראש. לצד דואטים מוצלחים ומוצדקים כמו "יונתן סע הביתה" עם אמדורסקי או להיט ששר אביו, בני אמדורסקי היו כאלו מפוספסים, כמו "בלדה בין כוכבים" שלוי שר עם מיכאלי. למיכאלי למה לא להעדיף לתת לה לספר ולשעשע, סטייל חיים שכאלה, על פני השירה שלה. היא יכלה לדוגמא לספר ולהתבדח על קשר הגיסים המשפחתי שלהם בעיקפין דרך הגרושים שלהם. גם אם רוצים לתת ללוי כמה דקות של מנוחה מאחורי הקלעים, זה קצת בעייתי לתת לברי סחרוף או לריקי גל (שפרקה כתף רק יומיים לפני כן אבל עלתה להופיע כיאה לרוקרית ענקית) לשיר לבד בסולו, ועוד שירים שאינם בקשר הדוק לקונספט של האירוע. נכון יותר לתת להם או לנכדה הזמרת שלו, עלמה, לשיר מתוך השירים החדשים של של לוי, אולי את "תמונה" שהוא עשה לאחרונה עם יסמין אבן ונתן סלור (אפרופו סלור, נהוג לכתוב אלתרמן ולא אלטרמן, כפי שהופיע בקרדיטים שהוקרנו על המסך במהלך הערב).

עם זאת, מדובר ביוזמה ברוכה ומכובדת. נכון, לא הייתי ממקם את הזמרת המלווה ואת מערכת התופים במיקום המקורי אך בעייתי שהם קיבלו וגם גם לא הייתי מסיים את הערב עם "אגדת דשא". הרי לוי משופע בכל כך הרבה יצירות מופת, אז למה לבחור מכל המאסטרפיס דווקא שיר נוגה וטעון שכזה, שאפילו לא זקוק לליווי של מתופף.  שאין בו צורך במתופף.

אבל למרות הכל היה זה ערב עוצמתי ומענג, והקהל יצא ממנו ברובו מחויך ומאושר. בכדי לצבוט עוד יותר את נימי הנוסטלגיה שלו שולבו במהלכו על מסכי ענק יפים ומעוצבים קטעי וידאו וארכיון מעשייתו האמנותית של לוי ומתחנות חייו השונות שהזכירו לנוכחים לא רק עידן נכחד מבחינה מוזיקלית אלא דווקא כי יש דברים רבים שאינם משתנים "זה מכבר" וכי "עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה…אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם. מישהו יאהב מישהו. מישהו ישנא".


* צח אוריין הוא עיתונאי תרבות ופנאי ("מעריב", "פנאי פלוס"), חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה ועוסק כיום הרצאות ובחקר שורשי המשפחה (גנאלוגיה).

קרדיט צילום:
אושיק לוי – גבריאלה בהרליה
אסף אמדורסקי – מכאל טיופיול
ברי סחרוף – אלדד שושן
ריקי גל – אילן בשור
רבקה מיכאלי – רונן פדידה

0 0 votes
Article Rating

- פרסומת -spot_img

כתבות נוספות

Subscribe
Notify of
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
- פרסומת -spot_img

חדשות אחרונות

0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x
דילוג לתוכן