נס ציונה בחדשות

היה שם / טור תרבות אישי של העיתונאי צח אוריין המבקר הפעם תערוכתו של הצלם אלדד רפאלי Day for Night – Allenby

הציטוט "עולם שכמו צדו האפל של הירח: מעולם לא נראה! עולם המהווה אנטיתזה למקום החיוור הזה שאנו מכנים העולם שלנו" שכתב הצלם ז'יל פרז על עמיתו הצלם אלדד רפאל, מעטר את ההזמנה לאירוע הפתיחה של תערוכת הצילומים התיעודיים Day for night – Allenby של רפאל בגלריית המדרגות אסמבלאז' לאמנות עכשווית. הכל נשמע מסקרן ומפתה, האמנם?

הקולאז' שאצרה נורית טל טנא מורכב ברובו מתצלומים של חיי הלילה של תל אביב בשנות התשעים בשילוב תצלומי טבע פראיים ועוצמתיים עם צלע נוספת של אמנות רנסנסית ולא מעט סמלים אייקונים כישו. את השידוך של בין הפרגמנטים השונים מנמקת טל טנא, כי "האדם הקטן רודף אחר תשוקה, אחרי עוד הישג ועוד יעד, מטפס על הר גבוה ביותר שאחריו יגיע הר עוד יותר גבוה, ובסופו של דבר, אנחנו קטנים ובני אנוש ומנסים למצוא את עצמנו ומחפשים אהבה". אבל החיבור הקולאז'י הרגיש לי מאולץ ולא טבעי וגם המילים ודברי ההסבר לא שינו את התחושה. אבל כנראה שההתמקדות שלי באותם תצלומים המציעים התבוננות של כמעט לשלושים שנה לאחור על חיי הלילה שלנו, מקורה בפרק חשוב בחיי עם שנות לילה תוססות בעיקר בתקופה הארוכה בה סיקרתי, ככתב תרבות ופנאי, את הסצנה שהגיעה אז לשיאים יפים ופרועים. בדומה לרפאל[ שלא התבונן כצלם מבחוץ אלא היה שותף פעיל בסצנת עצמה, כך גם אצלי, חייתי את זה והיה לי חשוב ומהנה רבים אחרים באמצעות מדורי הלילה שלי ולספר מבפנים על קסמה של תרבות הקאלבינג והמוסיקה האלקטרונית. נסחפתי אליה בניו יורק של תחילת שנות התשעים ועם חזרתי ארצה, את מועדוני הליים לייט, האקזיט או הרוקסי החליפו רוזלינדה, למון וכמובן אלנבי 58 המקומיים. רפאל עשה את התיעוד בצילומים אמנותיים, אני במילים. אך מביקור קצר למדי בתערוכה אני מתרשם כי, צעירה וצעיר או סתם מישהו שזר לעולם תוכן זה ויזדמן לתערוכה, גם הצילומים הייחודים בשחור-לבן של רפאל לא יעיפו להם לפנים את הסיפור השלם של דור ה-E, מה זה קרחנה או איך זה מרגיש באמת להיות חלק מאומת הדאנס. הבעיה אינה בצילומי הלילה התיעודיים השווים (1991-1997), שחלק מהן הוצגו בעבר בתערוכה קבוצתית וזיכו את רפאל בשנת 1994 בפרס האמן הצעיר אלא יותר באכסניה שלהם. אמנם מלון הבוטיק המפנק "אסמבלאז'" נשמע כמו מקום קלאסי ושיקי ליוזמה שכזו, הרי מדובר בבניין אקלקטי המיועד לשימור, גדוש בהיסטוריה של מאה שנה והרבה טוב טעם. גם האנרגיות שלו טובות והמיקום נשמע כלוקיישן הכי נכון לתערוכה שכזו – רחוב אלנבי הרדיקלי, שבאותן שנים היה זה המקום הכי חם ונכון בעיר! אבל המדרגות לאורכן מוצגים רוב הצילומים והחלל המצומצם מסרסים את האפשרות לחוות כראוי את רוב הצילומים ומצמצמים מאד את היכולת של האמן והאוצרת לקחת אותנו למסע במקום ובזמן או לספר סיפור רב ממדים. הפיצוי היה במינגלינ בחצר האחורית הקסומה עם כמה דמויות שכאילו נשלפו מתוך הצילומים המוצגים, כמו אורי שטרק ומיכל נדל (אלנבי 58), די ג'יי צ'ופי Choopie Agnosia שיוצר אלקטרוניקה משובחת ברחבי הגלובוס או די ג'יי רונן גוטמן שהנעים על העמדה.
התערוכה הזו שתוצג עד ה-22 בינואר) בהחלט עושה חשק לעוד.
הצילומים מתוך התערוכה (צילום: אלדד רפאלי)

* צח אוריין הוא עיתונאי תרבות ופנאי ("מעריב", "פנאי פלוס") ועוסק כיום בחקר שורשי המשפחה (גנאלוגיה).

0 0 votes
Article Rating
Subscribe
Notify of
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments

פוסטים אחרונים

1
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x
דילוג לתוכן