נס ציונה בחדשות

מבקר התרבות שלנו, צח אוריין, סוקר את כל הסרטים החדשים בקולנוע המקומי.

מאגדת חורבן ….יש למה לצפות״.

בימים אלו צופים חברי האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בשלל סרטי קולנוע מקומיים חדשים, המשתתפים בתחרות אופיר 2021 בקטגוריות השונות – סרט עלילתי באורך מלא, סרט העלילתי קצר, סרט תיעודי מעל 60 דקות ובתחרות הסרט התיעודי מתחת ל-60 דקות. זוהי הזדמנות טובה לבחון לראשונה, מה ממתין לאוהבי הקולנוע בשנה הקרובה, לאלו מכם שדווקא כן אוהבים קולנוע כחול לבן. 

אחד הסרטים הראשונים שהוקרנו לשיפוט בפני חברי האקדמיה הוא הסרט "אגדת חורבן" של הבמאי גידי דר בתסריט משותף עם שולי רנד. סיפור המרד היהודי באימפריה הרומית בשנת 66 לספירה "אגדת חורבן" מסופר ביצירה-אגדה חדשה זו באמצעות קרוב ל-1600 ציורים דוממים, אך מאלפים, של דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט ("ואלס עם באשיר") ובעזרת דיבוב סוחף לדמויות מובילות כמו רבן יוחנן בן זכאי (מוני מושונוב), שאחיינו אבא סיקרא (שולי רנד) הופך למנהיג הקנאים, שמעון בר גיורא (עמוס תמם), יוחנן מגוש חלב (יגאל נאור), הכהן הגדול בן-גמלא (זאב רווח) והמלכה ברניקי (יעל אבקסיס). 

קרדיט צילום – דוד פולונסקי ומיכאל פאוסט מתוך אגדת חורבן.

זו בהחלט דרך מיוחדת ומרשימה לספר עבור קהלים רבים ומגוונים את המלחמה על בית המקדש והשלכות שלה על ימינו אנו.

סרטה השני של הבמאית המקורית הדס בן ארויה, "מישהו יאהב מישהו" מציע שלוש אפיזודות פרועות הקשורות זו לזו ועוסקות במיניות, אהבה ובעיקר בפנטזיות. סרט הביכורים שלה, "אנשים שהם לא" משנת 2016 סימן את בן ארויה כקולנוענית מבטיחה שם שפה ייחודית ואמיצה.

גם לטליה לביא, שכתבה וביימה את הקומדיה השחורה הנפלאה "אפס ביחסי אנוש" שעקבה בחן  אחר מערכות היחסים בין חיילות שלישות במחנה שיזפון הנידח, יש דרמה קומית חדשה, "אחד בלב", המתרחשת לאורך לילה אחד לאחר חתונה של בני זוג, בכיכובם של רן דנקר ואביגיל הררי. המסע הסהרורי של בני הזוג שנון ומדויק קצת פחות מהיצירה הקודמת שלה.

אכזבה נוספת הייתה לי מצפייה בסרטו החדש של הבמאי ערן קולירן, ויהי בוקר, יתכן ובשל ציפיות שיא שנבנו אצלי בשל סרטו המופתי ועטור השבחים, "ביקור התזמורת", שזכה בצדק רב בשמונה פרסי אופיר. הפעם מביא קולירן המצור הפנימי והחיצוני שעובר על פלסטיני, תושב ואזרח ישראל, שמוצא עצמו ואת משפחתו מכותר ומוקף חומה בכפר בו גדל.  

לעומת זאת, הבמאי נדב לפיד שב ומדהים עם סרטו החדש, "הברך", שזכה לאחרונה בפרס חבר השופטים המוענק בפסטיבל קאן (הנחשב לפרס השלישי בחשיבותו בפסטיבל לאחר פרס הגרנד פרי  ופרס דקל הזהב) ועוסק בבמאי קולנוע המתקשה להתמודד עם מות אימו ונאבק בדרכו הייחודית על החופש האמנותי. בדומה לסרטו הקודם והמסקרן, "מילים נרדפות", גם בברך לפיד עושה שימוש בשפה קולנועית בוטחת וסוחפת. 

שני סרטי ענק מושקעים, טובים ומרתקים – שניהם מבוססים על סיפורים אמתיים או אירועים שהתרחשו במציאות – הם "תוכנית א'" של הצמד הייחודי בתעשיית הקולנוע, יואב פז ואחיו דורון פז, וסרטו החדש של הבמאי אבי נשר, "תמונת הנצחון". מיכאל אלוני מככב ב"תוכנית א'" שנועדה לנקום בעם הגרמני לאחר סיום מלחמת העולם השנייה על ידי קבוצה של ניצולי שואה ועל המאבק מול אבא קובנר וקבוצת "נקם" שפעלה בשנת 1945.  ב"תמונת הנצחון" שופך נשר בדרך מעניינת אור על אירוע שנוי במחלוקת במהלך העצמאות בקיבוץ ניצנים. שיחזור מרשים, ליהוק מעולה והתפתחות בלתי צפויה במהלך הסרט, אשר טורפת כל את הקלפים.

קרדיט – עמית יסעור מתוך תמונת נצחון.

לצד שתי הפקות הענק נוצרו בתקופת הקורונה גם כמה סרטים "קטנים" יותר, שישוחררו במהלך השנה להקרנות. "הבית ברחוב פין" בכיכובו של אימרי ביטון המשובח (בוגר הסטודיו למשחק יורם לוינשטיין), הוא סרט קשה לצפייה ומאתגר במיוחד, על צעירה המשועבדת כזונה בתסריט בלהות חסר שליטה כמעט. גם הסרט "אל תחכי לי" של הצמד דני רייספלד ורועי גלוסקא, המבוסס על מקרה אמתי, מביא הצצה אל שכונת פשע אלימה של צעיר שנאלץ לעבור לגור בה לאחר שאביו פשט את הרגל והפסיד את הבית שלהם ומסיים במסע רצח שזעזע את עולם הפשע הישראלי.

קרדיט צילום נטי לוי מתוך הסרט אל תחכי לי.

"בגידה" של דורון ערן מנסה להגדיר שוב את מושגי האהבה, הקנאה, הנאמנות והבגידה דרך חיי זוג, שהבעל (אקי אבני) מחליט ליצור לאשתו מאהב וירטואלי ועל רומן המתפתח ברשת החברתית שגולש לחיים עצמם. 

הסרט "הארוחה" עם השחקן אולג לוין המצוין מספר את סיפורם של זוג עולים מרוסיה הנאבקים על קיומם וחייהם מגיעים לסוף טראגי לאחר שהם מצטלבים עם ההפך הגמור שלהם בדמות זוג בורגני ישראלי שנישואיו מתפוררים.

אחד מכל אלו יזכה בתחרות פרסי אופיר והוא ייצג אותנו בתחרות האוסקר הנחשבת. ואתם מוזמנים לצאת ולראות קולנוע ישראלי. נכון, תעשיית הקולנוע שלנו אינה יכולה להתחרות בתקציבי הענק וכל הפעלולים של הפקות הוליוודיות גדולות, אך היבול המקומי מרתק ומהנה מסיבות אחרות. 

* צח אוריין הוא עיתונאי תרבות ופנאי ("מעריב", "פנאי פלוס"), חבר האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה ועוסק כיום הרצאות ובחקר שורשי המשפחה (גנאלוגיה).

5 1 vote
Article Rating

Subscribe
Notify of
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments

פוסטים אחרונים

1
0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x
דילוג לתוכן