בבוקר של יום שמש חורפית, רעייתי ואני החלטנו לבקר את משה פאר, נינו של מייסד העיר, ראובן לרר, אשר שוקד על תיעוד והעברת הידע על תולדות הדבש בארץ ישראל ולשמוע ממקור ראשון על סודות רדיית הדבש שעברו במשפחתו מדור לדור, עוד מתקופת היווסדה של נס ציונה.
משה פאר שאני נוהג לקרוא לו מילדותי 'מוישל'ה', קיבל אותנו בזרועות פתוחות ובאהבה ששמורה רק לו ולמתיקות של פרי יצירתו, הדבש הנס ציוני.
בסיור בחוותו, בבית עובד ובמוזיאון שהוא הקים לאחר עמל של שנים רבות, התוודענו לשיטות רדיית הדבש ולסוגי הדבורים בארץ ישראל, סוגי הדבש והתוצרת הנלוות, לתהליך הרדייה.
על מנת להתוודע לחוויית רדיית הדבש הנס ציוני, עלינו לחזור לאמצע המאה ה-19.
הדבוראות המודרנית בארץ ישראל החלה כשהגיע לארץ המיסיונר הגרמני האב הנרי בַּלְדֶנְסְפֶרגֶר בשנת 1842, למוסד האנגליקני ליתומים שבהר ציון. כאן נולדו לו 5 בנים ובת. הבן הבכור פיליפ הוא שהכניס את ענף הדבוראות לארץ. פיליפ התמסר לגידול דבורים בכוורות שנהג להעביר ממקום למקום בהתאם לעונות הפריחה. בהיותם באזור נס ציונה התיידדו הדבוראים הגרמנים עם משה וראובן לרר שידעו לדבר גרמנית. כאשר ראו הגרמנים כי מצבה הכלכלי של משפחת לרר הורע, הציעו להם להיכנס לענף הדבוראות.
המיזם החל על פי הנחיות הדבוראים הגרמנים עם מאה כוורות. המוצר היה דבש טהור, אך כדי למכרו לערבים, שחשדו כי מדובר בתמיסת סוכר, היו הלררים מוכרחים להוסיף פירורי שעווה וקרעי פגרי דבורים. צאצאי המשפחה ממשיכים עד היום לעסוק בדבוראות. עד היום משמשת נס ציונה כאחד המרכזים הגדולים בארץ ישראל לגידול דבש.
לגרמנים הייתה הצלחה בשיווק הדבש מתוצרתם, הודות לאיכות הדבש שהפיקו , וכמו כן היו להם קשרים עם השכנים הערבים בכל הקשור לשיווק דבש . לעומתם , נותרו שאר מגדלי הדבורים מנס ציונה (משפחת פלדמן, לרר, ברוך משה, ארליך, פצ'ורניק) ומן הסביבה בלא אפיקי שיווק , והם שיגרו אפוא קריאה נרגשת לפנינה פרל (סבתו של משה פאר) , בתו של ראובן לרר , שנודעה באישיותה החזקה ובהשפעתה הרבה , ולאחותו של משה ואישתו של ברוך משה , שיסייעו במציאת פתרון לארגון השיווק ולחלוקתו באופן מסודר . בזכותה של פרל הוקמה ב 1918 " אגודת מגדלי הדבורים העבריים בארץ ישראל " , ששליש מחבריה היו איכרי נס ציונה . שתי נשים אחרות שפעלו רבות בענף גידול הדבורים וייצור הדבש בנס ציונה , היו חנה ארליך , רעייתו של זאב , ופנינה פלדמן , אשתו של עמרם פלדמן . השתיים עבדו במכוורת ברדייה , בהאכלה ובתפירת בגדי עבודה למגדלי דבורים . זאב ארליך , שנפעם מהקמתו של הארגון החקלאי הזה , החליט לחבר מסמך שבו הוצגו מטרות האגודה , והוא אף פורסם בעיתון " הפועל הצעיר " . האגודה השתתפה בקנייתו ובמכירתו של הדבש , אגב עזרה הדדית , וכן עסקה בחלוקת אזורי המרעה לכוורות באופן מסודר . האגודה גם הפעילה תחנת ניסיונות ופרסמה עלון מידע מקצועי . היושב ראש הראשון של הארגון היה יעקב לרר , בנו של משה , ומכתבים ששרדו מתכתובתו מתארים את ימי בראשית של הענף . באחד הימים בחודש מאי 1921 (מאורעות תרפ"א) עסק יעקב , יחד עם האב משה והאח אריה , ברדיית דבש ליד חצרו של הסופר יוסף חיים בתר , שבפאתי יפו הערבית . באותו הבוקר נפוצו ידיעות על התנפלויות של ערבים על יהודים , וטנדר בא לאסוף את דיירי הבית של בתר וכן יהודים אחרים שהיו בקרבתו . בתר אמר שאינו מאמין כי שכניו הערבים יפגעו בו , שכן יחסי שכנות טובה שררו ביניהם ; הוא נשאר – ונרצח בידי ערבים . יעקב , משה ואריה לרר פונו וניצלו . גלריית מגדלי הדבורים בנס ציונה כוללת גם את אהרון ( אהרל ' ה ) בוקסר , שתרם רבות לקידום הענף . בשלהי המאה העשרים ובראשית המאה העשרים ואחת שקד משה פאר פצ'ורניק , חוטר מגזע הכוורנים הראשונים בנס ציונה , על תיעוד גידול הדבורים בארץ ישראל בתור בסיס לכתיבת ספר על תולדות הענף בארץ , והקים במפעל הפרטי שלו בפאתי בית עובד מוזאון פרטי של תצלומים , כוורות ומכונות הקשורות לתולדות גידול הדבורים וייצור הדבש בארץ , וכאמור מוזיאון זה עדיין עומד על תילו ויש אפשרות לבקר במקום, בתיאום מראש ולחוות ממקור ראשון את סיפור הדבש הנס ציוני ויש גם את האפשרות לקנות דבש איכותי וטהור במקום.
מקורות: תולדות נס ציונה, ויקיפדיה.
עריכה אורן שלום.
צילום סרטון: שחר פצ'ורניק
