27.1 C
Ness Ziona
יום ראשון, יוני 16, 2024

מסיפורי עיריית נס-ציונה: האטימות מכה שנית!

חובה לקרוא

חשבנו שסיפור התקרית המביכה ברחוב מכבי בכיכובו של שמואל בוקסר וצוות השיטור העירוני מאחורינו. התבדינו.

למערכת ״נס ציונה בחדשות״ הגיעו מסמכים ועדויות על אירוע קשה נוסף שהתרחש רק בשבוע שעבר בכניסה למחלקת הגבייה.

תושבת העיר המתגוררת בשכירות ביקשה לחדש את ההנחה המגיעה לבנה בן ה-34, החולה בתחלואה כפולה מזה 12.5 שנה.

בנה המתגורר עמה בארבע השנים האחרונות, לוקה במחלת נפש ומחלת התמכרות. הוא מוכר על-ידי הביטוח הלאומי כנכה 100%. האם סיפרה לנו בכאב גדול כי אם לא היה מתגורר עמה – היה מתגורר ברחוב.

האם שמקדישה את חייה לטובת בנה, ביקשה להישאר בעילום שם. היא סיפרה לנו כי מאז שנת 2016 היא ובנה קיבלו את ההנחה בארנונה בשל היותו נכה.

"לקראת המועד 01/08/20 ביקשתי לחדש ההנחה, ומכיון שאלה ימי קורונה, שלחתי מייל בנושא למחלקת הגבייה בתאריך 15/07/20. לא נעניתי לא במייל ולא בטלפון.
התקשרתי עוד שלוש פעמים למחלקת הגבייה וחיכיתי בכל פעם חצי שעה על הקו (מערכת ההמתנה הקולית הודיעה לה) "את מספר 2 בתור – זמן מוערך 5 דקות המתנה". חלפו עוד 5 דקות "את מספר 3 בתור – זמן מוערך 5 דקות" אם הייתי מספר 2 איך אני פתאום מספר 3?! – ככה ההתנהלות במשך חצי שעה. לכן בכל פעם הישארתי הודעה שיחזרו אלי. אף אחד לא חזר אלי".

בצר לה סרה האם למשרדי מחלקת הגבייה שבבניין העירייה ביום שני שעבר. עם הגיעה הודיעו לה מייד שאין קבלת קהל, והיא טענה מנגד שהיא מנסה להשיגם לשווא ולא חוזרים אליה ומדובר בנושא שאינו סובל דיחוי.

וכך היא מספרת: ״הם קיבלו אותי על מפתן המחלקה, לקחו לי השקית עם הניירת, בדקו וחזרו אלי: "לא מגיעה לך הנחה. ההנחה מגיעה לבנך. את צריכה להביא אישורים, ואנחנו נבדוק איזו הנחה מגיעה לו."

לא עזרו לה ההסברים על כך שבשנים עברו טיפלה בה במסירות עובדת ותיקה במחלקה שכבר פרשה לגמלאות (שמה שמור במערכת), ולא יתכן שלא ידעה את החוק ואת תפקידה מתוקף היותה ממונה בתחום במשך שנים ומתוקף ניסיונה והוותק שלה. האם סיפרה שגם אשתקד הגיעה למחלקת הגבייה והענין טופל מיד וללא עוררין למרות שהעובדת הותיקה כבר לא עבדה יותר בעירייה.

כל מה שביקשה היא – לחדש את תוקף ההנחה לשנה נוספת.

״מנהל המחלקה אמר לי: "אז תלכי לעובדת שפרשה. את לא יכולה להנות מההנחה. את גרה עם הבן שלך" והוסיף: "את גם תצטרכי להחזיר הכל אחורה״. בשלב זה הוכתה האם בתדהמה ואמרה למנהל המחלקה בהפגנתיות שהיא הולכת עכשיו לראש העיר כדי לדבר איתו בנושא.

״הרגשתי מושפלת, כאילו אני מביאה מסמכים כוזבים כדי לזכות בהנחה שאינה מגיעה לי. בני חולה כמעט 13 שנה ואני היחידה שיכולה לטפל בו, כאשר בני הבכור הוא האפוטרופוס שלו. הוא ישן הרבה ומטופל בכדורים וזריקות, ואני אחראית לכל עבורו: מאוכל וכביסות ועד טיפולים רפואיים. אני עדיין עובדת למחייתי למרות גילי, ומבקשת רק את הזכות המגיעה ממילא לבני הגר איתי״.

כשעזבה את המחלקה בדרך ללשכת ראש העיר נזכרה שהשקית עם מסמכים נותרה במחלקה. ״דפקתי על הדלת כדי לקבל המסמכים, אבל לא נעניתי. דפקתי שוב ושוב בחוזקה, תוך שאני מסמנת להם, שהמסמכים אצלם, אך הם לא נענו לי. ראיתי את מנהל מחלקת הגבייה דרך דלת הזכוכית מביט בי, ואינו פותח הדלת לפחות לשאול אותי מה קרה? מה אני רוצה? הוא התעלם ממני, ואפילו לא שלח מישהו לשאול מה בקשתי. ככה דפקתי על הדלת 20 דקות כואבת, נסערת ונואשת, עד שעו"ד אשר נכח בכל המעמד, ואני לא מכירה אותו כלל, נכנס מסביב ואמר להם שיחזירו לי את השקית עם המסמכים. חשתי קשות את ההשפלה ואת הכוחניות של מנהל מחלקת הגבייה. חשתי היטב את האטימות בבירוקרטיה, כאשר אין מבינים מה זה אשה בת 66.5 עומדת ודופקת ובועטת בדלת מרוב תיסכול – ככה 20 דקות״.

האם ניגשה לבניין העירייה (שצמוד למחלקת הגבייה) שכן רצתה לשוחח עם ראש העיר. השומר, טענה האם, אמר לה שלא ניתן ושהיא לא יכולה להיכנס. בכעס רב ובסערת רגשות המלווה בבכי בלתי נשלט, דרשה מהשומר לראות את ראש העיר עכשיו, ודרשה שייצא החוצה כך שתוכל לדבר איתו. השומר, טענה האם, התקשר ללשכת ראש העיר והמזכירה, ביקשה מהשומר שהאם תחכה. ככה חלפו עוד 20 דקות, כמו נצח עבור האם, תוך שהיא בוכה ובסערת רגשות קשה שלא חוותה בעבר.

״ושוב דפקתי בדלת בחוזקה״ ולא קיבלה מענה בשלב זה, טוענת האם, הגיעו השוטרים ששלח ראש העיר או מי מטעמו. ״להזמין לי שוטרים?! אני מפרה את הסדר הציבורי?! עדיין לא הבנתי שהם באו בגללי״, מספרת האם ההמומה. השוטרים, שכנראה נכמרו רחמיהם על האם הבוכיה והכאובה, ניסו להרגיעה. "ספרי לי מה קרה, ואני אשתדל לעזור לך״ אמרו לה השוטרת האדיבה והשוטר האנושי. ״ואני לא יכולתי לדבר מרוב בכי וכאב. הייתי במצוקה קשה. אחרי שהסברתי את דברי, הם הובילו אותי שוב אל מחלקת הגבייה. שוב יצא המנהל ואמר: "את תצטרכי להביא הוכחה, שהבן שלך משלם שכירות מהחשבון שלו".״.

בשלב זה מעידה האם שמעולם לא נתקלה באטימות בירוקרטית כמו זו שחוותה במשרדי העירייה. את החוויה הקשה שחוותה לקח לה יומיים לעכל ורק אז אזרה כוחות והעלתה הכל הכתב ושיגרה כמכתב אישי לראש העיר, ושלדבריה, טרם טרח להשיב לה.

״בני אינו מתפקד! אינו עובד! בעבר פיזר צ'קים ועשה הלוואות. היום, תודה לאל, אין לו כרטיס אשראי ולא פנקס צ'קים! לקח לנו זמן בדמים להגיע לשלב הזה! אנחנו מנהלים אותו מבחינה פיננסית. אין לו גישה לחשבון הבנק שלו. ומנהל מחלקת הגבייה אומר לי: "את לא תהני מן ההנחה?! את צריכה להוכיח שהוא משלם מחשבונו!״

״כספו מועבר לחשבון הבנק שלי״, סיפרה לנו האם, ״באמצעות האפוטרופוס שלו, בני הבכור, ומתוך הכסף הזה אני משלמת את הכסף לשכירות לכלכלה ועוד. זאת ועוד, אין לי כוונה להונות את העיריה או כל גוף ציבור אחר. כל מטרתי היא לקבל את ההנחה ע"פ חוק. לא יתכן, שעובדת מחלקה ותיקה לא הכירה את החוק! לא יתכן, שמנהל המחלקה יבקש עתה, שאשלם כל ההנחות שהיו לו 4 שנים אחורה!״.

״אני מוצאת בזה טעם לפגם״, ממשיכה האם בתיאורה את המצב, ״שלא היתה לי אוזן קשבת בהגיעי למחלקת הגבייה״.
אחת עובדות המחלקה לא הבינה את המסמכים שהביאה האם, ומנהל המחלקה הצטרף וקרא לה, ותיקן אותה, ועדכן אותה. ״לא היתה שיחה קולחת וברורה, אלא איומים והפחדות. משחקי אגו! שליטה!״.

״למה להגיע איתי למצב שאני בוכה ומבקשת את השקית עם הניירת במשך 20 דקות, ואף אחד לא יוצא אלי לבדוק מה אני רוצה? למה לא להקשיב ולהבין מה בקשתי, אלא, לפגוע בי בגלל שאני מבקשת את הזכויות המגיעות לבני הנכה. זוהי פגיעה בי האזרחית, שעדיין עובדת למחייתי ומכלכלת גם את בני עמי״.

האם סיכמה את החוויה הקשה שחוותה בעירייה: ״עוגמת הנפש, שנגרמה לי אותו בוקר גם בכניסה למחלקת הגבייה וגם בכניסה לבנין העיריה, קשה ללא נשוא. יתר על כן, היה מי שמצא לנכון להזעיק את השוטרים למען ירחיקו את מפרת הסדר הציבורי. אני מפרה סדר? אני מתוסכלת״.

בקשר ליחס שלו זכתה משמואל בוקסר, נזכרה האם תוך כדי שיחה עמנו, שבזמן שהמתינה מחוץ למחלקת הגבייה פגשה במקרה את ראש העיר שעשה דרכו מהרכב לבניין העירייה. מישהו שהיה בחוץ יחד עמה אמר ״הנה ראש העיר״, אז האם פנתה אליו ישירות ואמרה: ״אתה ראש העיר?״ אז בוקסר הסתובב אליה ואמר "כן". המשיכה האם: ״אני רוצה שתדע, שאני מאוד מאוכזבת ממחלקת הגבייה! פניתי אליהם במייל. השארתי להם הודעות בטלפון, אבל הם לא חזרו אלי, לכן נאלצתי לבוא בעצמי״.

ראש העיר, מספרת האם, המשיך בדרכו ורק שאל: ״איך קוראים לך? איפה את גרה?״. תחילה השיבה לו האם: ״מה זה משנה מה שמי?״, אך הוא חזר וביקש, ״והירגשתי איום מסויים בבקשתו. אמרתי לעצמי כנראה נדמה לי. ובכל זאת אמרתי לו. אין לי מה להסתיר ואין לי מה לפחד ממנו״. אך הוא לא אמר אם יש בכוונתו לעשות משהו בנידון.

במכתב ששיגרה לו כעבור יומיים כתבה: ״אחר כך קיבלתי את התשובה. אפילו סירבת להענות לפנייתי הפיזית אליך, ושלחת לי משטרה!״.

סוף סיפור.

הפעם נחרוג מעמדתנו העיתונאית וננתח את אישיותו של בוקסר על פי התנהגותו ומעשיו. זו אינה הפנייה הראשונה למערכת העיתון בנושא התנהגותו. ההתנהגות המוצגת בתיאורי האם, מלמדת על אטימות משהו. בעתיד נציג דוגמאות נוספות. לא מדובר בשמועות אלא בעדויות של תושבים שחוו על בשרם את עוצמת העלבון והכאב שנגרמו להם מהתנהגותו של בוקסר.

בכל כתבה שעוסקת בעירייה אנו נוהגים לשלוח בקשה לתגובה, אך פעם אחר פעם דוברת העירייה (כנראה בהנחייה מלמעלה) אינה טורחת להשיב לנו כלל. אנו טוענים כי זוהי מדיניות מפלה (שבוא היום תתברר משפטית), שהרי כיצד ייתכן הדבר שהעירייה טורחת להשיב לאמצעי תקשורת שמעניקים לה סיקור אוהד ואילו כלפינו, כגורם תקשורתי עצמאי וביקורתי, מגלים אטימות והתעלמות טוטאלית?!

כל שאנו דורשים בפרשה זו שמישהו בעירייה, אולי אחת או אחד מסגני ראש העיר שעסוקים נורא, יטרחו להשיב לאם תושבת העיר, שנפגעה עד עמקי נשמתה, חוותה השפלה נוראית, אטימות, זלזול ופגיעה אנושה בכבודה. רק שיתנו לה יחס אנושי ומענה בנוגע לזכאותה להנחה בארנונה.

0 0 votes
Article Rating
- פרסומת -spot_img

כתבות נוספות

Subscribe
Notify of
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
- פרסומת -spot_img

חדשות אחרונות

0
Would love your thoughts, please comment.x
דילוג לתוכן