33.7 C
Ness Ziona
יום חמישי, יולי 18, 2024

אמהות בנס ציונה

חובה לקרוא

שם: לינדה קציר

כתובת: רחוב ויצמן

מצב משפחתי: נשואה לאמיר, אמא לטליה בת שנה וחצי

מקום עבודה: דוכן ״לק סטופ״ בקניותר. עושה טיפולי מניקור, פדיקור, שעווה.

גיל: שלשים ושבע

ארץ מוצא: פיליפינים

רקע: מלינדה נולדה בכפר בפרובינציה בשם אילו-אילו. בת למשפחה של עשרה ילדים. ההורים עובדים בחקלאות בשדות אורז. למדה בתיכון רגיל ושנתיים באוניברסיטה ניהול ומלונאות. הגיעה לישראל ב 2007 כמטפלת בקשישים. כעבור שש שנים הכירה את אמיר, ישראלי, דרך אמו שהיתה קרובת משפחה של הקשיש שמלינדה טיפלה בו.

על החיים בנס ציונה לעומת בפיליפינים: מלינדה אוהבת את האנשים כאן, שלדבריה הם נחמדים וידידותיים. היא אוהבת את העיר שלדבריה הכל בה נגיש וקל. קשה לה עם זה שלקוחות לפעמים מתלוננות וצועקות, קובעות טיפול בטלפון וכשמגיעות מבקשות טיפול אחר ולא כולן מקבלות כשאומרת להן שאי אפשר כי יש סידור עבודה ולוח זמנים בעבודה. אם לא מרוצות, פתאום מדברות לא יפה ובגסות. ״לקח לי זמן ללמוד לענות, בהתחלה אפילו בכיתי, אבל הבוסית שלי אמרה לי אל תקחי ללב אנחנו יודעים שאת עושה עבודה טובה״.

בנוסף, מלינדה אומרת כי ״בפיליפינים שקט וירוק, יש תחושת רוגע, אנשים לוקחים את החיים בקלות יושבים מדברים כאילו אין בעיות מכירים את כל השכנים יושבים יחד אחר הצהרים משתפים מה עשו במשך היום מה קורה בחייהם. אולי זה כי הם עובדים בשדה ואין להם מה לעשות אחרי העבודה. כולם מכירים זה את זה. מחייכים יותר. כאן כל הזמן לחץ אנשים מאד עסוקים בעבודה אי אפשר לראות אותם מתרגעים. אולי כי יוקר המחייה כאן גבוה. אם היה נמוך ולא היו צריכים לשלם כל כך הרבה על הבית, והאוכל החשבונות, מכשירי חשמל אנשים היו עובדים פחות שעות. יוקר המחייה בארץ גורם לאנשים להיות כל כל לחוצים.

על טיפול בילדים: מלינדה אוהבת לצאת עם טליה לרחוב סנונית  בשכונת וואלי בכל ראשון ושלישי לגן שיש בו פעילות משותפת של שלש שעות ל12 אמהות וילדים. שרים, ג׳ימבורי וארוחת בוקר משותפת. היא גם אוהבת את פינת החי בצפון העיר.

היות והיא גרה ברחוב ויצמן חסרה לה גינה במרכז וצריכה ללכת רחוק בשביל להגיע לכן ציבורי. אבל לא מרגישה שזקוקה ליותר בנס ציונה ״עבורי יש כאן הכל. אני חושבת שזו עיר מאד נחמדה״.

על טיפול ילדים וחינוך: ״בפיליפינים אם שיולדת נשארת בבית עם הילד שלה עד שהוא מגיע לגיל ארבע. אין גן ילדים. הילד גדל עם האמא.  כאן הילדים רואים את אמא רק בערב. אבל אין ברירה כי האמהות הולכות לעבודה״. לדבריה, ״הממשלה צריכה לתת יותר זמן לאמהות לגדל את ילדיהן, לא רק שלשה חודשים של חופשת לידה״. בנושא חינוך ילדים, מלינדה מרגישה שבישראל אמהות נותנות לילד להיות עצמאי לעומת זאת בפיליפינים ילדים לא עצמאים,  לא הולכים וחוזרים מבית ספר לבד, אבל האמהות הפיליפינים נותנות הרבה תשומת לב לילדים. קשהלמלינדה עם זה שכאן ילדים עונים להורים בפתיחות יתר ואפילו צועקים על ההורים. בפיליפינים ״אם יודעים שאמא צודקת לא עונים ועושים מה שאמא אומרת״.

דבר נוסף שמאפיין לדעתה אמהות בישראל הוא שהן נותנות לתינוק לבכות עד שנרדם. בפיליפינים לעומת זאת, ״מרדימים על הילדים בחיבוק, לא נותנים לבכות, מרגיעים. אם נותנים לתינוק לבכות הרבה זמן, הוא לא מרגיש אהוב״

 

מראיינת: עירית כהן, ביבליותרפיסטית.

 

.

0 0 votes
Article Rating
- פרסומת -spot_img

כתבות נוספות

Subscribe
Notify of
0 Comments
Inline Feedbacks
View all comments
- פרסומת -spot_img

חדשות אחרונות

0
Would love your thoughts, please comment.x
דילוג לתוכן